אם כל הדרכים האחרות מוצו ולא הביאו תוצאות, אין מנוס מענישה. הדבר נכון בעיקר כשמדובר בילדים צעירים, אן כאלה שמגלים התנהגות פרובוקטיבית. ישנם ילדים שלגביהם שימוש בחיזוקים חיוביים והימנעות מעונשים אינם מביאים תוצאות. בעוד שיש ילדים אשר יקשיבו לדברי הגיון והסברים, ילדים אחרים מצריכים אמצעים חמורים יותר. ואולם, כדי שהעונש יביא לתוצאות הרצויות הוא צריך להינתן לאחר שיקול דעת י ולא כתגובה אימפולסיבית של פריקת הכעס. חשוב לבדוק מה הילד אוהב ולנסות לפגוע בו בדברים אלה כענישה אפקטיבית. לדוגמה אם הוא אוהב לראות סרטונים מצחיקים ביוטיוב אז אפשר ללא לתת לו לגלוש באתרים כאלה. או אם הילד יושב שעות בטלפון עם החברים יש למנוע ממנו את זה.
להלן כמה עקרונות למתן עונשים שקולים
- על הילד לדעת מהי ההתנהגות שעליה הוא ייענש. מחקרים מצאו, כי השילוב בין ענישה להסבר מביא להפחתה ניכרת בהתנהגות תוקפנית.
- על הילד להבין את הקשר בין העונש לבין המעשה שעליו הוא נענש. עונש שאינו קשור למעשה יוצר התמרמרות ויכול להשיג תוצאות הפוכות.
- גם הבעת כעס ואי שביעות רצון הם צורה של ענישה. לילדים חשוב שהוריהם יעריכו אותם. כאשר ההורה מבטא כעס או מביע אי שביעות רצון מהתנהגותו של הילד, הילד מרגיש זאת כענישה.
- ענישה יעילה היא לקחת “פסק זמן”, ולהשאיר את הילד לבדו בחדרו במשך מספר דקות. אם למשל הילד מסרב להכין שיעורים ומשחק בבית בכדור למרות האיסור, נשלח אותו לחדרו.
ההתייחסות לסרבנות להליכה לבית הספר, הן בצורת חיזוקים והן בענישה, צריכה להיות שקולה, מתוכננת מראש ואפשרית לביצוע. לצד העונשים והחיזוקים יש לקיים פעילות משותפת ולהשקיע זמני איכות עם הילד. מטרת ההשגחה ההורית איננה להכניע את הילד אלא לעצב את התנהגותו ואת אישיותו.